רוני אוחיון, שחקנית כדור שער בנבחרת הנשים הפראלימפית של ישראל:
"אני גאה לקחת חלק בפרויקט המרגש עם מותג תלמה, להופיע על אריזת דגני הבוקר של תלמה, "קורנפלקס של אלופים", ולהגיע לכל בית בישראל. אני בטוחה שהפרויקט יעורר השראה בכולם ויעודד אותם להגשים את עצמם.
נולדתי עם לקות ראייה קשה. למרות זאת, תמיד אהבתי ספורט ואהבתי אתגרים. כבר בתור ילדה הייתי הולכת למשחקים במרכז לעיוור והתאהבתי בכדור שער.
היום אני גאה להיות הסנטרית של נבחרת ישראל. "
איך נראית שגרת הבוקר שלך?
שגרת הבוקר שלי תמיד מתחילה בשגרת טיפוח לפנים, הכנת תיק ליום האימונים, הוצאה של רודי, כלב הנחייה שלי, לטיול בוקר והאכלתו. בדרך כלל יש לי גם אימון בבוקר או שאני עושה יוגה בבית, ולאחר מכן אני אוכלת ארוחת בוקר ויוצאת ליום אימונים בתל אביב.
באיזו שעה את מעדיפה להתאמן?
אני אדם של בוקר, אני הכי אוהבת להתאמן בשעות הבוקר המוקדמות ביותר, כשיש ציוצים של ציפורים בחוץ והשמש אפילו עדיין לא עלתה. לאחר מכן אני מלאה באנרגיות שנותנות לי כוח להמשך היום.
האם את עוסקת בענפי ספורט נוספים בשביל הכיף?
אני מתאמנת הרבה ביוגה, ואוהבת גלישת גלים וספורט אקסטרים – כל מה שמשחרר בגוף אדרנלין.
מה האתגר הכי גדול שלך? איך את מתמודדת איתו?
האתגר הכי גדול שלי הוא התמודדות עם פציעות, שהן חלק בלתי נמנע מספורט תחרותי בעצימות גבוהה. לפני כמה חודשים נפצעתי ביד באימון, ובשל כך לא התחרתי בתחרות חשובה. בשנה כזו, שהיא שנה קריטית לפני האולימפיאדה, אין זה עניין של מה בכך, אך הידיעה שאחזור להיות על המגרש החזיקה אותי ודחפה אותי לעשות כל מה שאני יכולה כדי להחלים ולהמשיך להתאמן, וכדי לקבל את המצב ולהיות סלחנית כלפי עצמי. הידיעה שאני יודעת לעבוד ולהתאמן ולעשות את מה שאני הכי טובה בו גם בתוך פציעה – מאוד מחזקת ונותנת כוחות.
ספרי לנו על "טיפ האלופות" שלך
נוסף להיותי ספורטאית תמיד שילבתי בחיים שלי עוד. עשיתי שירות לאומי בעמותת אתגרים, אני סטודנטית לעתיד במדעי התזונה, אני מרצה וסופרת.
טיפ האלופות והאלופים שלי הוא – תמיד יהיה מי שיבקר אותך, ושיתקע לך מקלות בגלגלים כדי לעצור אותך בדרכך למטרה, אבל תזכרו שתקרות זכוכית יכולות להתנפץ בהרבה עבודה קשה ובהרבה אמונה בעצמך, וכל דבר אפשרי.
באיזו ארוחה את פותחת את היום?
אני תמיד פותחת את הבוקר שלי בארוחה מזינה שמספקת לי את כל אבות המזון ומעניקה לי אנרגיה לפני יום מלא אימונים.
איך הגעת להיות ספורטאית פראלימפית?
התחלתי באתלטיקה קלה, בקפיצה לגובה ובקפיצה לרוחק, ובכיתה ז'-ח' התאמנתי בשלוחה קטנה בבאר שבע בכדור שער. משם משכו אותי אחרי כמה שנים לעתודה, ולאחר מכן הגעתי לנבחרת הבוגרת. התהליך עצמו היה קשה מאוד ודרש שעות על גבי שעות של אימונים והתמדה. תמיד ניסיתי להתאמץ אפילו קצת מעבר למה שביקשו ממני, כי הייתה לי מטרה מול העיניים ורציתי לייצג את ישראל.
איפה את רואה את עצמך בעוד 5 שנים?
אני רואה את עצמי אחרי אולימפיאדת פריז, עם מדליית זהב, עובדת בתור תזונאית, מוציאה ספר וממשיכה להרצות, וגם ממשיכה לעשות את מה שאני טובה בו – להיות ספורטאית.
איזה מסר חשוב לך לדור העתיד של הספורטאים ולילדי ישראל?
מבחינתי המסר הכי חשוב הוא המסוגלות. אני גאה להיות ספורטאית פראלימפית ולהראות לכל הילדים – שכל אחד ולא משנה עם מה הוא מתמודד – יכול להגיע הכי רחוק שאפשר.